|

תלמידים יקרים, 65 ארצות השתתפו באליפות העולם לג'וניורס 2011 בדרום אפריקה. האמנם? אני חשבתי שרק מדינה אחת השתתפה: יפן! לא, אני לא צוחק. באליפות זו חולקו 16 מדליות זהב. 12 מהן קיבלה יפן, ורק 4 לשאר העולם! זוכרים את הפסוק היהודי המפורסם על ירושלים? 10 קבין של יופי נתן הקדוש ברוך הוא לעולם, 9 נטלה ירושלים ואחד לשאר העולם. זה דומה, בערך. נכון הוא שביפן יש מיליון איש העוסקעים בג'ודו, אבל גם לצרפת ולרוסיה יש כמילין עוסקים בג'ודו או קרוב לזה לכל אחת. ומה עם גרמניה, אנגליה, הולנד ועוד ארצות גדולות וחשובות שמתפארות בג'ודו המפותח שלהן (כולל ישראל). זו לא הפעם הראשונה שהיפנים עושים זאת בצורה כל כך מרשימה, ולכן נשאלת השאלה – כיצד? ולמה? מה כל כך שונה אצלם? שלא קיים אצלנו, ולא קיים בכל אותן ארצות שתמיד ידעו לבקר את היפנים "הם אינם יודעים לתכנן את האימונים שלהם על פי תורת האימון המערבית, שמתוכננת לפרטי פרטים". אני יכול בהחלט להצביע על הבדלים משמעותיים בין היפנים לבין כל האחרים.מחוץ ליפן, בעיקר בארצות אירופה, כולם שבויים בשיטות אימון שמטרתן להביא את ההישג הספורטיבי, כלומר – מדליה. הם הפכו את תורת האימון לשיטה שמטרתה להשיג מדליה ולא יותר מזה. כולם ממוקדים בדבר הלא נכון. כלומר, במקום לעסוק בג'ודו בצורה מעמיקה ומהנה, ללמוד ולעסוק בג'ודו כשבר שיש לו מטרות נוספות, הם הפכו את הג'ודו לעוד ענף ספורט אולימפי שמביא עוד מדליה אולימפית. בתוך המרוץ הזה הם שכחו לעשות ג'ודו. היפנים לעומתם, גם כאשר הם מתכוננים לתחרות הם עדיין עושים ג'ודו. אצל היפנים הג'ודו הוא משהו שלא מיועד רק להביא מדליה. היפנים לומדים ג'ודו בצורה הרבה יותר יסודית ומדויקת. הג'ודו שלהם נראה יותר יפה ומדויק באופן משמעותי. אין זה משום שהם נולדו כשהם כבר יודעים ג'ודו. ההקפדה על הדיוק באה לביטוי בדרך בה הם מתאמנים. כשמביטים ביפני מתאמן מקבלים מיד את הרושם שמטרתו הראשונה היא להבין את הטכניקה ולהגיע לביצוע מושלם. הוא משקיע לשם כך שעות על גבי שעות של תרגול עם הרבה סבלנות. מה שמאוד חסר אצל ספורטאים במערב. אין אצלו "קיצורי דרך" והוא לא מחפש אותם. הוא לא ינסה לחזק את גופ באימוני משקלות על חשבון ביצוע מדויק של הטכניקה, הוא מבין שלא זה מה שישפר את הביצוע שלו. עבור היפני, אימוני הכושר הם אמצעי להשיג את המטרה, ולא מטרה בפני עצמה. הספורטאי המערבי למד ומאמין שהוא יחפה על נחיתות טכנית בעזרת כוח ואימוני כושר. כאשר המערבי משעבד את תורת האימון הוא צריך לזכור כי שג'ודו הוא בראש וראשונה ענף טכני נלמד. כושר, כוח וכו' אינם יכולים לבוא במקום היכולת הטכנית המעמיקה של הג'ודו. היפני תמיד יותר טכני והטוקוי וואזה שלו טובה יותר. נכון שגם מחוץ ליפן קיימים ספורטאים גדולים אשר זכו להישגים מרשימים, אבל כשלוקחים את סך הכל ומעמידים את יפן מול שאר העולם, הנה התוצאות מונחות לפניכם, וידם על העליונה בצורה שאינה משאירה כל ספק. אין זו הפעם הראשונה שרוב מובהק כל כך של זהב נקטף על ידי היפנים. זו למעשה תופעה עיקבית מאוד! נושא למחשבה. שלכם, יונה מלניק.

חזרה לדבר הסנסיי